גמרא
פירוש
יִקְחוּ סְפָרִים סְפָרִים לוֹקְחִין תּוֹרָה.
אֲבָל אִם מָכְרוּ תּוֹרָה לֹא יִקְחוּ סְפָרִים סְפָרִים לֹא יִקְחוּ מִטְפָּחוֹת מִטְפָּחוֹת לֹא יִקְחוּ תֵּיבָה תֵּיבָה לֹא יִקְחוּ בֵּית הַכְּנֶסֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת לֹא יִקְחוּ אֶת הָרְחוֹב.
וְכֵן בְּמוֹתְרֵיהֶן.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
לוקחין ספרים. נביאים וכתובי׳1.
אבל אם מכרו תורה כו׳. דמעלין בקודש ולא מורידין2.
וכן במותריה׳. אם מכרו תורה ולקחו במקצת הדמים תורה לא יקחו במותר דמי׳ דבר שקדושתו פחותה3.
רבי׳ אפרים4 הא מתני׳ קשי׳ ריש׳ אסיפ׳ דרישא ש״מ היכ׳ דלא מעלי טפי אסור וסיפ׳ קתני אבל מכרו תור׳ לא יקחו ספרים ש״מ דלא בעינן עילויי׳ וכיון דק׳ ריש׳ לסיפ׳ ליכ׳ למישמע מינה אי מעלין דווק׳ או לא5 ומדא׳ בגמר׳6 בס״ת אי לא מעלי לה אסור ש״מ דעילוי בעינן ואיידי דתנ׳ ריש׳ ספרי׳ לוקחין בדמיהם תורה ולא ספרים תנא נמי סיפ׳ ספרים לא יקחו מטפחות ולעולם אפי׳ ספרים לא יקחו בדמיהם כ״א תורה7. גמר׳ זו דברי8 מנחם. בהדי׳ תני לה בתוספ׳9 משמו10.
בתעניו׳ ומעמדות. כדתנן סופ״ב תענית11 מוציאין התיבה לרחובה של עיר וכו׳. ובמעמדות נמי אמרינ׳12 מתכנסין בעריהן וקורין במעשה בראשית ותני׳ בגמר׳13 אנשי מעמד נכנסין לבית הכנסת ויושבין ד׳ תעניו׳ בשבת ואיפשר שבית הכנסת קבוע היה להם ברחוב העיר ומתכנסין שם המעמד כולו כדרך14 ששנינו בביכורי׳15 כל העיירות שבמעמד מתכנסין לעירו של מעמד ולנין ברחובה של עיר ולא היו נכנסין לבתים ולמשכים היה או׳ הממונה קומו16 ונעלה ציון אל י״י אלקינו הא למדת שכינוס העיירות ברחוב היה ואקראי קרי ליה לפי שמעמד זה אינו חוזר חלילה עד חצי שנה17 ויש דלא גרסי מעמדו׳ ומפרשי׳ שלא היית׳ תפילת׳ ברחוב18.
ואין הלכה כר׳ מנחם ב״ר יוסי דאקראי בעלמ׳ הוא ואינו תדיר19.
ל״ש. מכירת בית הכנסת אלא בית הכנסת של כפרים שנעשית מתחילה על דעת בני הכפרים והילכ׳ כשרוצין כולם מוכרין אות׳ אבל של כרכים על דעת כל ישראל נעשית שיבואו מכל העולם להתפלל בתוכה20 הילכך אין מוכרין אותה לעולם.
ל״ש. דאין מורידין הדמים מקדושתן21.מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות)
רבי׳ אפרים4 הא מתני׳ קשי׳ ריש׳ אסיפ׳ דרישא ש״מ היכ׳ דלא מעלי טפי אסור וסיפ׳ קתני אבל מכרו תור׳ לא יקחו ספרים ש״מ דלא בעינן עילויי׳ וכיון דק׳ ריש׳ לסיפ׳ ליכ׳ למישמע מינה אי מעלין דווק׳ או לא5 ומדא׳ בגמר׳6 בס״ת אי לא מעלי לה אסור ש״מ דעילוי בעינן ואיידי דתנ׳ ריש׳ ספרי׳ לוקחין בדמיהם תורה ולא ספרים תנא נמי סיפ׳ ספרים לא יקחו מטפחות ולעולם אפי׳ ספרים לא יקחו בדמיהם כ״א תורה7. גמר׳ זו דברי8 מנחם. בהדי׳ תני לה בתוספ׳9 משמו10.
בתעניו׳ ומעמדות. כדתנן סופ״ב תענית11 מוציאין התיבה לרחובה של עיר וכו׳. ובמעמדות נמי אמרינ׳12 מתכנסין בעריהן וקורין במעשה בראשית ותני׳ בגמר׳13 אנשי מעמד נכנסין לבית הכנסת ויושבין ד׳ תעניו׳ בשבת ואיפשר שבית הכנסת קבוע היה להם ברחוב העיר ומתכנסין שם המעמד כולו כדרך14 ששנינו בביכורי׳15 כל העיירות שבמעמד מתכנסין לעירו של מעמד ולנין ברחובה של עיר ולא היו נכנסין לבתים ולמשכים היה או׳ הממונה קומו16 ונעלה ציון אל י״י אלקינו הא למדת שכינוס העיירות ברחוב היה ואקראי קרי ליה לפי שמעמד זה אינו חוזר חלילה עד חצי שנה17 ויש דלא גרסי מעמדו׳ ומפרשי׳ שלא היית׳ תפילת׳ ברחוב18.
ואין הלכה כר׳ מנחם ב״ר יוסי דאקראי בעלמ׳ הוא ואינו תדיר19.
ל״ש. מכירת בית הכנסת אלא בית הכנסת של כפרים שנעשית מתחילה על דעת בני הכפרים והילכ׳ כשרוצין כולם מוכרין אות׳ אבל של כרכים על דעת כל ישראל נעשית שיבואו מכל העולם להתפלל בתוכה20 הילכך אין מוכרין אותה לעולם.
ל״ש. דאין מורידין הדמים מקדושתן21.מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות)
הערות
1 כ״פ רש״י ד״ה לוקחין ספרים. ועיין ברמב״ם (פי״א מהל׳ תפלה הי״ד) מכרו מטפחת או תיק לוקחין בדמיו חומשין מכרו חומשין לוקחין ספר תורה. ובשו״ע (או״ח סי׳ קנ״ג ס״ב) כתב מכרו מטפחת לוקחין בדמיה ספרים דהינו שכתוב כל חומש לבדו וכן נביאים וכתובים. ועיין במשנ״ב שם (סק״ו) דחומשים שוים לנביאים וכתובים לענין הא דיש עילוי בקדושתן ממטפחת ומ״מ קדושת חומשים גדולה מנ״ך ואסור ליקח בדמי חומשים נביאים וכתובים. ועיין מג״א שם.
2 כ״פ רש״י ד״ה אבל מכרו תורה ויליף לה מקראי. [והוא מגמ׳ מנחות דף צט,ב ועיין מש״כ בגליון לפרש״י בסוגיין]. ועיין פני יהושע.
3 כ״פ רש״י ד״ה וכן במותריהן.
4 הביאו בעל המאור (דף ז,א).
5 עיין פנ״י שהביא דברי רבינו אפרים וכתב שלולי דבריו היה נראה ליישב דבסיפא מיירי כגון שאותן דברים שיש בהן עילוי קדושה אין מצויין לפניו או שאין צריך להם כלל ובכה״ג נראה דודאי עדיף טפי לקנות קדושה אחרת כיו״ב כדי שלא יבואו להשתמש במעות עד שיקנה קדושה אחרת.
6 דף כז,א.
7 וכ״כ במאירי למתני׳ בשם רוב הגאונים והביא שי״מ שאם מורידין מן הקדושה אף בדיעבד אסור והיינו סיפא וכי הדדי לכתחילה אסור והיינו רישא הא בדיעבד מיהא מותר וכן הדברים נראין עכ״ד המאירי. ועיין ברשב״א מש״כ בזה. ועיין בשו״ע (או״ח סי׳ קנ״ג ס״ד) שכתב אם מותר לקנות בדמי קדושה אחת קדושה אחרת כיוצא בו יש אוסרים ויש מתירים. [ועיין תוי״ט ושפ״א].
8 בפרש״י ובגמ׳ זו דברי ר׳ מנחם.
9 תוספתא מגילה ב׳:ז׳ עיי״ש בהגהות הגר״א.
10 כ״פ רש״י ד״ה זו דברי.
11 דף טו,א.
12 תענית דף כו,א.
13 תענית דף כז,ב.
14 עיין בפירוש ר״א מן ההר שהביא מי שמפרש שמעמדות היינו מעמדות של ביכורים שלנין ברחובה של עיר מפני אהל הטומאה והואיל ולנין שם מתפללין שם ודחה פי׳ זה דהא תפילת ערבית רשות ועוד דטעמייהו דרבנן משום אקראי ולינות אלו ברחובה של עיר אין זה אקראי אלא חיוב גמור אלא היינו מעמדות של קרבנות והיה שם קיבוץ מרובה ובית הכנסת שבעירם קטן ומתפללים ברחובה של עיר. וכעי״ז כתב הרמב״ם פי״א מהל׳ תפלה הכ״א.
15 פ״ב משנה ג׳.
16 ירמיה,לא,ה.
17 כ״פ רש״י ד״ה הואיל והעם.
18 כ״פ רש״י בשם תלמידי רבנו יצחק הלוי. וכ״כ התוס׳ (דף כה,ב ד״ה בני העיר) שהרי גבי מעמדות לא מצינו רחוב אלא לבית הכנסת היו הולכין. ובגליון הש״ס לרש״י הביא שבחי׳ הרמב״ן (ב״ב דף עז,ב ד״ה אין אותיות) כתב דאשגירות לישנא הוא ולאו דוקא מעמדות. וכ״כ הר״ן (דף ז,ב ד״ה הואיל והעם) והריטב״א ודחו דברי רש״י דאי במעמדות היו מתפללין ברחוב לא הוי אקראי בעלמא אלא בכל יום ומאי טעמייהו דרבנן. ועיין בהגהות היעב״ץ לגמ׳ שביאר דמעמדות היינו מעמדות שעושים למת ואומרים ברכת רחבה.
19 וכ״כ המאירי וז״ל ובקדושת רחוב מיהא אין הלכה כמשנה זו ואין לה קדושה כלל אחר שאין תפלה שבה אלא אקראי בעלמא וכן פירשו בגמ׳ עכ״ל. וכ״כ הרמב״ם בפיה״מ שמשנה זו אינה הלכה לפי שלא יחדוהו לתפלה והתפלה בו עראי. וכ״כ בהל׳ תפלה (פי״א הכ״א). וכ״כ השו״ע (או״ח סי׳ קנ״ד ס״א).
20 כתבו התוס׳ (ד״ה כיון) דנראה לפרש דכיון שרוב בני אדם רגילים ללכת שם להתפלל אע״פ שאין נותנים כלום בבנינו מ״מ כיון שלדעת אותן רבים נעשה חמורה קדושתו ואין יכולין למוכרו א״נ כיון שרבים נותנים בבנינו ובשאר צרכיו. ולכאו׳ מדברי רבינו משמע דס״ל כפי׳ הראשון בתוס׳. ועיין בר״ן (דף ז,ב ד״ה אבל ביהכנ״ס) שהביא מדברי הירושלמי כפי׳ השני בתוס׳ וכן הביא הרשב״א וכתב שלפ״ז כל היכא שהתברר שבני הכרך בנאוה משלהם מצו מזבני לה. אמנם עיין במאירי שכתב שכיון שהיא מוקדשת על דעת כולם אי אפשר למוכרה ומכל מקום אם נתנו הציבור לכל אחד כפי מה שהוציא בבנינה הרי היא כשל כפרים. אמנם ברא״ש (פ״ד ס״א) כתב להוכיח מדברי הירושלמי כפי׳ השני דשמא יש אחד בסוף העולם שהיה סמוך לעיר הזאת והיה רגיל ליכנס בה ולדעתו הוקדשה. [ועיין בהגהות אשרי שם].
21 כ״פ רש״י ד״ה לא שנו.
הערות
Gemara
Peirush